עשה ו...מה אתה חושב שאתה עושה?!
30/03/14 18:22
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
למי קראת שמנה?!
23/03/14 16:43
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
איפה הכסף?
16/03/14 20:53
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
פוק הוא לא יותר מנפיחה
9/03/14 18:28
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
מסלול קרבי: נהיגת מרוצים בקפריסין
6/03/14 16:09
מאת: ארז מיכאלי, קפריסין, מערכת וואלה!
סגור

מרכבות האלה

מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
פייסבוק טוויטר

אני עצלנית גאה. כל קשר ביני ובין יזמות הינו מקרי בהחלט. אם להוסיף לזה אגו בגודל של בית ומיזנתרופיה כללית ניתן לסכם: אני לא הטיפוס היוזם. אז איך נגזר עליי לנסות להתחיל עם גברים במשך שבוע שלם?

תגיות: אלה ברדק


(צילום: ShutterStock)

(צילום: ShutterStock)


בזמן האחרון גם החיזור נעלם. לא מאשימה אתכם, אני מסתובבת עם הפרצוף הכי חמוץ שהצלחתי לגייס, ובחיי, לא ראיתם חמוצים טובים מהם, עד שלא נתקלתם בי. אני דוחה בנימוס כל מי שצולח את החמיצות. אני לא ממש נחמדה, ואין לי סבלנות. למה שתרצו להיות איתי? אני בהחלט לא רוצה להיות עם עצמי כרגע. אממה, פג תוקף תירוצו של הלב השבור. יותר מחודש אני מתייפחת במיטה וגוזרת על עצמי בדידות וייסורים כאחרונת הנזירות. אז הגיע הזמן לעבור לשלב הבא, ככה לפחות חשבתי. הבעיה היא, שלאור גישתי המלבבת, לא נצפה שום מחזר באזור. אף אחד לא בודק אם אני "ערה", מציע לחלוק איתי בירה או סתם אפילו מנג'ס. זה הזמן להתפייס ולהודות: לעזאזל, אני מתגעגעת לניג'וסים שלכם.

הוויכוח התמידי ביני ובין חבריי נתקע איפשהו בין בררנית-על ללא יוזמת מספיק. הבררנות כבר לא תקפה, הסטנדרטים שלי הפכו להיות נמוכים מים המלח בשנה האחרונה, תסמכו עליי. נשארתי רק עם היוזמה. גם כן יוזמה. מה הקשר שלה אליי? אני עצלנית גאה. כל קשר ביני ובין יזמות הינו מקרי בהחלט. אם להוסיף לזה אגו בגודל של בית ומיזנתרופיה כללית ניתן לסכם: אני לא הטיפוס היוזם. רגע של שטות מהול ביותר מדי אלכוהול גרם לי להתערב עם חברה טובה. הפסדתי, כמו אידיוטית גמורה ונגזר עליי לנסות להתחיל עם גברים במשך שבוע. "את תראי שאת חוזרת עם חמישה מספרי טלפון כל יום לפחות", היא הבטיחה ברשעות. בסך הכל היא מנסה לעשות לי טובה גדולה ולגרום לי לצאת קצת מהקונכיה המדהימה שבניתי סביבי, אבל בואו נודה בזה, היא גם נהנית לראות אותי מתפתלת.


(צילום: ShutterStock)

(צילום: ShutterStock)


חצי טובורג, צ'ייסר ערק, צ'ייסר וודקה, שליש טובורג נוסף, שלוק מקוקטייל הכוסיות של החברה וצ'ייסר לא ברור שקיבלתי במתנה מהברמן. זה סך האלכוהול שנדרש לי על מנת להתניע בפאב אפלולי. לא עוזר לי שחברה שלי יושבת בצד ומתפוצצת מצחוק תוך כדי שהיא טורחת להזכיר שהתערבות זו התערבות. איתרתי אותו בקצה של הבר, לא מתאמץ, לא מתלהב. נראה שהוא רק בא להעביר ערב שקט עם החברים. אני מדדה לכיוונו. הלב שלי דופק, שאריות הביטחון העצמי שלי נוזלות בקצב לתוך החזייה. "היי" אני פולטת לידו בחיוך דבילי ומתיישבת, למרות שאף אחד לא הזמין אותי. האימה, האיבה, קולות המלחמה. "היי" הוא עונה לי. טוב, הוא לא איש של מילים. את זה כבר ראו עליו. "מה קורה", אני מנסה שוב. "הכל בסדר?" הוא שואל פתאום, "את רוצה מים?" לא הספקתי למצמץ והוא כבר דאג לכוס מים מהברמן. כן גבירותיי ורבותיי, נפלתי על אחרון האבירים, שבטוח שאני בחורה שיכורה מידי שתועה בדרכה. אני לא טורחת לתקן אותו שאני בשליטה יחסית, פשוט מתפדחת למוות. מעדיפה להתפגר ולא לדבר איתו מיוזמתי. עוד כוס מים ובהייה מיותרת, אני מבינה שהבחור לא בעניין. באתי להתחיל איתו, אבל בעצם רק זרקתי לו חבל שציפיתי שימשוך. הוא לא משך, אני בטוחה שאני כונפת על, אפשר לחתום את הערב. "לאן את הולכת?" הוא שואל אותי כשאני קמה בזריזות. "הביתה" אני עונה באדישות ואכזבה. הוא ממלמל עוד משהו שאני כבר לא טורחת להתמקד בו. הניסיון הראשון נחתם בכישלון. עכשיו, הבו לי אסלה, הבו לי אותה מיד.

הניסיון השני היה אמבוש לא מתוכנן. כן, אני יודעת שזה אוקסימורון, אבל בחיי שלא תכננתי לפנות ליצור היפהפה שעמד לידי בתחנת האוטובוס. אני מדברת כאן על שיער מוזהב כשדה תירס, עיניים כחולות כמו הים, פחות או יותר 1.85 של שלמות וכאב לב. "יש לו זין קטן, בדוק" אני מנסה לעודד את עצמי כשאני ניגשת, מודעת היטב לסיכויי הכושלים. אוף, הוא כל כך יפה. "63, עבר?", "לפני עשר דקות נראה לי", הוא עונה וחוזר לבהות במסך של הפלאפון. בטח מסמס במרץ לברת המזל שזוכה לשכב עם אלוהים כל לילה. אחורה פנה, ברדק, ארצה, לסגת. הניסיון השני נחתם בכישלון חרוץ.


(צילום: ShutterStock)

(צילום: ShutterStock)


חמישה מספרים היא הבטיחה לי. חמישה מספרים בתחת שלי. אני לא מצליחה לתקשר אתכם בלי לחטוף התקף אסטמה. איך אתם עושים את זה? כמה נוראים הם, בעצם, החיים שלכם. מה הפלא שאתם כל כך מרושעים? ובכל זאת, הבטחתי ולכן אקיים. רגע, בשביל מה יש לי פייסבוק? יש איזה מישהו חמוד שלאחרונה הכרתי במסגרת העבודה. המרחב הוירטואלי, כתיבה, מילים. זה אמור להיות קל. אני כותבת "היי" עם סמיילי. ומוחקת. "מה שלומך?" ומוחקת. מי אומר היום מה שלומך? מה אני, אמא שלו? כמה קבין של טמטום נחתו על גופי הקטן ביום שנולדתי? בסוף הלכתי על גירסא מורחבת. בשיניים ובציפורניים הוצאתי מעצמי את מה שאני מסרבת להודות בו כבר חודשים: אני חושבת שהוא חמוד. ואני לא עושה דברים כאלה בדרך כלל, ברור שלא, אבל באמת, נדמה לי שהוא בחור חמוד, כבר אמרתי חמוד, שיט לעזאזל. יום עבר, יומיים. שקט בגזרה. שלושה ימים אחר כך אני מקבלת את התשובה המרה. למה נזכרתי רק עכשיו, הוא יוצא עם מישהי. כבר שלושה שבועות. זה חדש, והוא יעדכן, אבל, נראה לו שזה משהו טוב. הוא גם טורח לכתוב לי שאני מהממת, ומעולם לא זרמתי עם הרמזים שלו. לא ידעתי שאנחנו משחקים במשחק הזה בכלל. "לפחות הוא ענה", עונה לי החברה המנוולת שבגללה עוללתי את זה לעצמי. "ברור לך שהוא לא יוצא עם אף אחת, כן?" אני עונה לה. היא מושכת בכתפה. פעם שלישית, לא גלידה, לא נעליים ואפס בחורים. אני מתחילה לשקול ניתוחים פלסטיים. מה לא בסדר בי, מה?

תאמינו או לא. היה ניסיון רביעי. בג'וגינג. כשאני עם קוקו פתח תקווה מזהיר וטרנינג ורוד. לא יודעת מאיפה הבאתי את זה, פשוט נמאס לי להכשל. דווקא אז זה מצליח. הוא לוקח את המספר, הוא נותן לי את שלו. אני לא הולכת להתקשר בחיים. כאילו זה לא מספיק גרוע שהוא יספר לנכדים שסבתא התחילה עם סבא ועוד בטרנינג ורוד. אולי הוא יתקשר מיוזמתו. אולי לא. אז למרות שהניסיון האחרון נגמר בחצי הצלחה אני מחליטה שלא עוד.

גברים יקרים, מנוולים, חלאות וסתם בחורים טובים: אני מצטערת, אני לא מקנאה בכם. אין דבר יותר נורא מלהתחיל עם מישהו. בפייסבוק, בבר, פנים מול פנים. אני נאלצת לדבוק בעמדה הישנה והעיקשת שלי - אין שום טעם להתחיל אתכם, לפחות ברוב המקרים. גבר מעוניין, יוזם. מנסה לפחות. מצייץ לכיוונך. זורק מילה. עושה מחווה, קד קידה, משהו. ועד שזה לא קורה, אני בעד להיחנק עם הרצון. ממש כך. לא רוצה לשתות את עצמי לדעת, לגמגם בחוסר בטחון, ולגרום לכפות הידיים שלי להזיע באופן שהיה מבייש את ביבי מול שרה. זה באמת לא היעדר פמיניזם, יש כזה בשפע. אבל אני נכשלתי, לא מסוגלת. עניין של אופי והרבה חוסר ביטחון. בחורות שבכל זאת מתחילות עם גברים ולא עושות סיפור - אתן המלכות שלי, אני מעריצה אתכן, באמת. אבל אם תסלחו לי, אני חוזרת לעשות עיניים מרחוק. סביר להניח שאצא מזה פוזלת, אבל לפחות אופטימית.


(צילום: ShutterStock)

(צילום: ShutterStock)

עוד בוואלה! גבר:


משוואה בנעלם אחד: אלה ברדק מתחרעת על דנידין

המדריך לדושבג המתחיל: אלה ברדק אומרת לך מה לא להגיד

ד"ש לפוטין: לא תאמינו שהנשים האלו נולדו גברים


מדור פירסומי