עשה ו...מה אתה חושב שאתה עושה?!
30/03/14 18:22
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
למי קראת שמנה?!
23/03/14 16:43
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
איפה הכסף?
16/03/14 20:53
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
פוק הוא לא יותר מנפיחה
9/03/14 18:28
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
מסלול קרבי: נהיגת מרוצים בקפריסין
6/03/14 16:09
מאת: ארז מיכאלי, קפריסין, מערכת וואלה!
סגור

אלה ברדק: להיות אדם

מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
פייסבוק טוויטר

שלושה שבועות אני לא מסוגלת לתפקד. נציגי המין הגברי, בראבו, שוב הצלחתם לשבור אותי. הפעם הייתי בטוחה שהפסדתי בקרב וגם במלחמה. אז שטפתי את הפנים ויצאתי החוצה לשמש. גל אמונה משונה תקף אותי

תגיות: אלה ברדק


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)


פעם בכמה חודשים מגיעה הנפילה הגדולה. התרגלתי לזה. למדתי לחיות עם העובדה שאני אדם דכאוני, וכמו כל שפעת עונתית, גם עם זה צריך להתמודד. אני מגייסת את המיטה, המוזיקה האהובה עליי, קסנקס וקלונקס ושאר חברים כימיים, מכבה את הטלפון וצוללת פנימה. נראה אתכם רק מנסים להזיז אותי. אין סיכוי. אפילו הסביבה הקרובה למדה לקבל את האפיזודה: אלה בדיכאון ואסור לדבר איתה, היא תשוב בעוד מספר שבועות מינוס כמה קילוגרמים, עם אותו חיוך מריר.

אבל הפעם התהום הייתה עמוקה מידי. קרוב לשלושה שבועות אני לא מסוגלת לתפקד. שאפו, נציגי המין הגברי, בראבו. שוב הצלחתם לשבור אותי. הפעם הייתי בטוחה שהפסדתי בקרב וגם במלחמה. כל כך גמורה עד שאני אפילו כבר לא מסוגלת לעמוד על הרגליים. שוכבת במיטה המדוברת שסדיניה לא הוחלפו מאז שאולמרט היה בשלטון, בין ערימת בגדים לא מקופלים וספרים שאני מנסה לתת להם הזדמנות, ובוכה. אין לכם מה לדאוג למפלס הכנרת, בשביל זה אני והלב השבור שלי כאן, ואחרי שנסיים עם הכינרת נעבור לאתגרים גדולים יותר כמו למלא את האוקיינוס השקט.

על מה אני בוכה לעזאזל? אין לי מושג. הוא לא יחזור. הוא גם לא יתנצל. אני בכלל לא רוצה לראות אותו. לא אותו ולא אף יצור שאיבר זכרי מדלדל בין רגליו. אל תתקרבו אליי יותר, לא נשאר כאן דבר שתוכלו עוד לקחת, כי אין לי עוד מה לתת. עיגולי ענק שחורים מתחת לעיניים מסגירים שאני גם לא ישנה, נראית כמו הכלאה בין דביבון לגרביל מינוס הצד החמוד שבעניין. ובזמן שהייתי עסוקה בלבכות לבד בחושך כמו פולניה טובה, חברות שלי שוב ניסו את מזלן עם התנ"ך.


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)


התנ"ך AKA מפגן הפתטיות המהודק בכריכה עבה ועונה לשם "למה גברים אוהבים ביצ'יות". אותה חוברת אידיוטית, שיהיה זה עלבון לספרות לקרוא לה ספר. אני נשבעת שמנסים לגרום לי לקרוא את האיוולת הזו עוד מימי התיכון. כבר אז הייתי אמורה להפנים כיצד להיות כלבה, אלא שאני בכלל טיפוס של חתולים. מה לי ולתחבולות מסוגננות וערמומיות שתוכננו בקפידה? אני בקושי יודעת להכין פתיתים.

הפעם הן הבהירו לי שאני חייבת. שאני מוכרחה לשלוח את הציניות שלי לחופשה מהפנטת במזרח הרחוק ולתת צ'אנס לגברת שרי ארגוב, או איך שלא קוראים לה, לעוות את כל מה שאני מאמינה בו ולעשות לי חינוך מחדש. אני מתביישת לומר שהסכמתי. בין כה וכה אני במיטה ופוסלת מראש כל סיכוי לאינטראקציה אנושית. יצאתי לדרך, מבטיחה לנסות לנחור בבוז רק ארבע פעמים במקום עשר לכל פרק.

ובכל זאת אני יושבת עם "התנ"ך" של נשים רבות, מנסה לתרגם את המילים למחשבות ולהכניס את עצמי לתבניות הצרות שיש ליצירה הזו להציע. כנראה שאני בכל זאת מה שארגוב מגדירה כ"נחמדונת". שכל השנים בהן התיימרתי להתייחס לעצמי כאישה חזקה הן כאין וכאפס לעומת העובדה שאני מסרבת לראות באדם שמנסה לבנות איתי משהו, אולי רומן חורף קצר או אפילו, רחמנא לצלן, מערכת יחסים, עבד נרצע שכל מטרתו בעולם הזה היא לרצות אותי.

לפי התיאוריה של ארגוב, אני בכל זאת עושה הרבה יותר ממה שאני צריכה. מסתבר שאני לא אמורה לענות לטלפון כשאתם מתקשרים, שמוטב לי לומר שאני עסוקה כשאתם מציעים להיפגש שוב ושוב עד שממש תתחננו לראות אותי עם הלשון בחוץ, שכל מחווה מצדי אליכם היא הזמנה לדרוך עליי כמו על מרבד קסמים, שאם אעקוב אחר ההוראות שעל האריזה מבלי להישבר, בסוף גם תרצו להתחתן איתי. סירייסלי? יש מישהי שקוראת את זה והקשקוש הזה באמת עובד לה? ברכותיי.


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)


כן, אני יורדת עליכם. אני יורדת עליכם הרבה, אתם לפעמים סתומים נורא ואתם מוציאים אותי מדעתי ובכל זאת, לא הייתי רוצה שינהגו בי כבבהמה ואני מסרבת להתייחס גם אליכם בצורה הזו. תקראו לי סמרטוט, תגידו שזה העונש שלי ותחרצו את גורלי, להיות לבד לנצח, אבל קשה לי לכופף את עצמי על פי כללים של ימי הביניים. אני שומרת לעצמי את הרוב, בעיקר כלקח משברונות הלב העצומים שחוויתי השנה, אבל תהרגו אותי, מסרבת לשקר ללא הרף. להמציא שיש לי חוג מקרמה במקום ללכת לשתות בירה עם בחור שאני אשכרה מחבבת. להתעלם במכוון מאדם שמשקיע מזמנו וכספו על מנת לחפש אותי. אני גם לא רואה שום דבר רע בלרצות להעניק למישהו שאת אוהבת. אולי לא בהתחלה, כי זה מלחיץ ומרתיע, אבל לא אחת הכנתי, או יותר נכון, שרפתי ארוחת ערב לבן זוג שחזר עייף מהעבודה, או קניתי מתנה קטנה שתעשה לו מצב רוח טוב, ואני לא חושבת שזה הופך אותי לאדם כנוע ולא ראוי לאהבה.

אולי התעייפתי בשנים האחרונות, או ראיתי יותר מידי סרטים, אבל קשה לי להאמין שההתנהגות הזו נעימה למישהו. ואם היא אכן מושכת טיפוסים מסוימים, הרי שאינני רוצה אותם בסביבתי. כמו שגברים הם לא גורי כלבים שאני רק צריכה לחבק לנשק ולהרעיף עליהם חום, אני ודאי לא הכלבה קשת הלב שתצליח לעבוד עליכם ברובוטיות קבועה מראש. כמו שאף פעם לא הצלחתי להיות כוסית תל אביבית מתוקתקת שכל שערה שלה מעולם לא תזוז באופן פחות ממושלם, אני גם לא מצליחה להיות מרשעת. יתרה מכך, אני פשוט מסרבת לקמט אתכם לסקאלה המגוחכת הזו, להאמין ולהתיימר לדעת שזה באמת מה שאתם מחפשים ורוצים. אז אני אומרת את האמת. אני יודעת להעמיד אתכם במקום ואני לא רוצה לשקר לכם, ממש כפי שלא הייתי רוצה שישקרו לי.

החברות שלי צדקו בדבר אחד. הספר נתן לי את הכוח לקום מהמיטה ולהעיף אותו הרחק לבוידעם. שטפתי את הפנים ויצאתי החוצה לשמש. נשמתי עמוק, עדיין עצובה, אבל קצת אחרת. גל אמונה משונה תקף אותי. הנייד שלי הבהב הזמנה לדרינק מבחור שהכרתי ממש לפני הפרידה והנפילה הגדולה. אני עוצרת את עצמי, נזכרת לרגע בכללים הנוקשים של ארגוב, ואז עוזבת לחלוטין את הברקסים. "בשמחה", אני מסמסת לו ומחזירה את הנייד לתיק, נהנית מהרגעים האחרונים של השבת. יענה או לא, ממש לא אכפת לי, לא כרגע. גם אם הוא, ואתם באמת מעדיפים ביצ'יות, אני מעדיפה להיות בן אדם.


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

עוד בוואלה! גבר:


אלה ברדק מציגה: הרגע המשפיל של חיי

המלאכיות הלוהטות של ויקטוריה סיקרט - חלק 1

מותק, הם התרבו: מי רוצה לטפל בילדים של אחרים?


מדור פירסומי