עשה ו...מה אתה חושב שאתה עושה?!
30/03/14 18:22
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
למי קראת שמנה?!
23/03/14 16:43
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
איפה הכסף?
16/03/14 20:53
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
פוק הוא לא יותר מנפיחה
9/03/14 18:28
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
מסלול קרבי: נהיגת מרוצים בקפריסין
6/03/14 16:09
מאת: ארז מיכאלי, קפריסין, מערכת וואלה!
סגור

היאוש מתחלף בחזלוש

מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
פייסבוק טוויטר

אחרי שהכריזה פה לפני שבוע על גמילה מגברים, אלה ברדק התמלאה עצבים דווקא על נשים. הן עסוקות אך ורק בגבר שלהן וזונחות לאנחות את החברות. לפחות בזה היא מקנאה בגברים

תגיות: אלה ברדק


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)


גבירותיי ורבותיי, קוראים נכבדים, טוקביקסטים קצת פחות נחמדים. בשבוע שעבר הודעתי על פציחתי בגמילה גברית. חלקכם פירגנתם, רובכם איחלתם לי למות וטרחתם לנסח היטב מה אתם חושבים עליי ועל אמא שלי, החמודה. ניתן לסכם את חווית השיתוף ככישלון חרוץ, אבל לעומתה, אני שמחה להודיע שעקרונותיי עומדים בעינם מצוין.

כן, שום גבר לא נצפה במחוזותיי. את הבודדים שניסו לאחרונה שלחתי לנופש במקום מקסים שנקרא אלף עזאזל. הכל כלול, עליי. ואם חשבתם שהחורף הזה ישבור אותי, טעות בידיכם השבריריות, שכן יש לי תנור חימום והוא ינצח.

אני גאה לומר שלא מדובר בניסיון שכנוע עצמי. בזמן שאתם עסוקים בלהזדיין ולהפליץ זה על זה מתחת לשמיכה, אני מורחת לק, עושה כביסה, קוראת ובוהה בשידורים חוזרים. בחיי, השבוע אפילו כמעט בישלתי.

בניגוד אליי, שנעים וטוב לי עם הגמילה הזו עד כה, הסביבה הקרובה שלי לא ממש מתלהבת או מעודדת את הרעיון. טוב, אי אפשר לצפות מסחיות להכל. בהתחלה הן עיכלו את זה שאני לא בקטע של ילדים ומסרבת להיכנע לקוצי מוצי של תמונות הזאטוטים שהם מתעקשים לתקוע לי בפרצוף.


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)


עכשיו אני באה להן עם גילי העאלק מופלג ומודיעה שפרשתי מהמירוץ לזוגיות. ככה, באמצע החיים אני מנחיתה עליהן את הבשורה הלא שגרתית. הן צופות בי לא נשברת ברגעי חרמנות, בדידות או סתם כשאני צריכה להחליף נורה. הדאגה שלהן מתחלפת ביאוש. היאוש מתחלף בחזלוש.

היו לי פעם חברות. הרבה מהן. כולן נטשו אותי לאחרונה לטובת זוביות - השלב הקשה הזה פוסט זוגיות לכיוון הזיבי. לא שאני לא מפרגנת, להיפך, תרבחו ותסעדו ותזדיינו כאוות נפשכן המאוהבת. אבל ראבק, החזקתי לכן את השיער כשהקאתן, הקשבתי לכן חופרות על האקס, ניגבתי לכן את הדמעות. הבאתי מתנות לחנוכת הבית, כתבתי צ'קים יפים לחתונות שלכן. לאן נעלמתן לי?

פעם חשבתי שיש משהו מיוחד בחברות נשית. היום אני מתחילה להבין שאולי אין באמת דבר כזה. לעומת זאת, אתם, גברים סתומים ומנוולים שלי, מצליחים להפתיע אותי בכל פעם מחדש. אני נזכרת בכל הפעמים שלא הבנתי מה כל כך קשה לבני הזוג שלי להפסיד ערב של פוקרפלייסטיישןרביצה קבוצתית בתחתונים או מה שזה לא יהיה שאתם עושים אחד עם השני. זה היה חוק בל יעבור. אני מתמלאת הערכה, איכס, כן, הערכה אליכם, שלא הפקרתם את האחים שלכם לטובת הזוביות הכה מפתה, זו שמזמינה אתכם לבטל ברגע האחרון כי למה בעצם שתצאו מהבית.


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)


אם פעם זה היה מעצבן אותי הרי שהיום אני נענשת על כך. בצדק. אני לא מוציאה את עצמי מהמשוואה. לרמה של חברותיי טרם הגעתי, אך גם אני חטאתי בביטולים של הרגע האחרון בגלל איזה טמבל שבאותו רגע נורא התלהבתי ממנו. יש מקרי חירום, יש רגעים שפשוט לא בא לך על אף אחד, אבל אני לא מדברת על המקרים הללו אלא על חזלוש מהסוג הרע, כזה שמרמז על חוסר רצון טבעי להתקרב לזר והשונה. שמחפש נחמה אצל זוגות אחרים כמו מעין כת שמוקיעה אותי ואת דומיי מתוכה.

אלה לא רק החברות שלי, שאני באמת אוהבת, ומודאגת מכך שהן עושות ממני אחורה פנה. רצה הגורל ונפלתי על מקום עבודה בו אין רווקה אחת לרפואה. אני יכולה להישבע שבשל התעקשותי לבקש שפעם אחת יהיה נושא שיחה אחר מזוביות במהלך ארוחת הצהריים הפכתי מוקצה.

זה כמובן, אם לא מחשיבים את נטשה המנקה המשרדית. היא תמיד מקבלת אותי, בעל כורחה. כשאני מגלה שהקולגות שוב הלכו לאכול בלעדיי, אני מצטרפת אליה ושתינו אוכלות בשתיקה. לפעמים אני מנסה לשוחח איתה. היא תוקעת בי מבט שטורח להבהיר כמה היא שונאת אותי. טוב נו, לפחות היא לא מכריחה אותי לשמוע איזה מתוק ומאמי הוא היה הבוקר. מצד שני, נדמה לי שהיא לא יודעת עברית.

והידידים שלי, עם כמה שקשה לי ואני שונאת להודות בזה, מצקצקים בלשונם. הם פה ולא נטשו. בנות הזוג שלהן כבודן במקומן מונח, אבל מילה שלהם זו מילה. לא הבריזו, לא מרחו. מה הפלא שחיוכי תוכחה מלווים את הפרצוף המתנשא שלהם אחרי כל אותן פעמים בהם טרחתי לנאום להם על נאמנות. איך אני שונאת כשאתם צודקים.


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)


אולי עליתי כאן על משהו, פיצחתי איזו נוסחה. את כל הנאמנות שאין לכם כלפינו, אתם שומרים לחברים שלכם, מכל מין שלא יהיו. כאן לא תבגדו. אתם מאלצים אותי להודות שיש לנו דבר או שניים ללמוד מכם על איך מתנהגים לחבר ועל חשיבות הזכרון. אולי קטנוני מצידי להפוך לגברת הטרחנית עם הפנקס הפתוח והיד הרושמת, אבל בהיעדר חברותיי היקרות ומציאת אך ורק פרטנרים זכרים לדרינק של חמישי בערב, אני מוכרחה להודות, אתם חברים טובים. בפעם הבאה שחבריכם למגדר
יעשו מהלב שלי קונפטי, אדע למי להתקשר.

ומילא הביטולים, התירוצים וההעלמות, אבל תחושת הפחד והקבס הזו שאני מקבלת מבנות, המבטים המרחמים, ההתנהגות הצבועה, המתחסדת. כאילו עד לא מזמן הן לא היו שם במקומי. זה מצליח להרתיח אותי כל פעם מחדש. הן מפצירות בי להתבגר כשאין קשר ממשי בין הסטטוס הזוגי שלי לבין בגרות. למה להעניש אותי על מה שלחלוטין לא מצוי בשליטתי? זה לא חוסר פרגון שלי לאהבה שלהן, זה פשוט שנדמה לי ששכחתן איך פעם, גם הייתה אהבה בינינו, אהבה מסוג אחר שנראית לי לא פחות חשובה.

אם את חברה שלי, וקוראת את השורות האלה סביר להניח שנורא התרגזת, למרות שאת יודעת שאני צודקת. כל שאוכל לעשות הוא להרגיע בכך שאני מכירה בערכך ואקבל אותך חזרה בזרועות פתוחות. בשביל זה יש חברות, נשמה. אבל כל הקשקוש הפמינסטי והגירל פאואר הזה לא עובד כשאת, אתן, מתעקשות להצמד לחבר ולשכוח שפעם היו לכן חיים. שחררו, הרווקות שלי לא מדבקת. נשבעת.


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

עוד בוואלה! גבר:


אלה ברדק מודיעה בתדהמה - אני עם גברים גמרתי

הנה באה עוד גל גדות: גיבורות העל הכי לוהטות

פליפ פלופ: שחקן הפוקר הטוב בעולם עושה בושות


מדור פירסומי