פליפ פלופ: שיעור היסטוריה
3/04/14 0:01
מאת: יואב רוזנטל, מערכת וואלה!
פליפ פלופ: הפה הגדול מכה שנית
20/03/14 14:36
מאת: יואב רוזנטל, מערכת וואלה!
פליפ פלופ: ספוט מהגיהנום
13/03/14 20:27
מאת: יואב רוזנטל, מערכת וואלה!
פליפ פלופ: האס הוא עירום
27/02/14 1:06
מאת: יואב רוזנטל, מערכת וואלה!
פליפ פלופ: כבש בפיתה
20/02/14 16:11
מאת: יואב רוזנטל, מערכת וואלה!
סגור

פליפ פלופ: אגו טוטאל

מאת: יואב רוזנטל, מערכת וואלה!
פייסבוק טוויטר

אגו הוא מרכיב הרסני בפוקר. התחרותיות היא זו שמשאירה אותנו ערניים ורעבים. אבל בשביל לשחק פוקר טוב וחד צריך ראש צלול לחלוטין, גם כשמדובר ביד מופרעת כמו זו



תחרותיות מלווה, באחוז המכריע של המקרים, באגו. רוב הספורטאים והאנשים התחרותיים ביותר פועלים מתוך אגו עצום, ומתוך ניסיון לשמר אותו. ופוקר, ובכן, הוא מפגש תחרותי שבו לאגו יש מקום לא קטן. רבים הם שחקני הפוקר, בכל הרמות, שמתארים את משיכתם למשחק בדיוק בגלל העובדה שאתה יכול לגבור על האחר, לקרוא אותו, לראות דרכו, להשפיל אותו ולהוכיח את עליונותך. לכן, למתבונן מהצד או לשחקן החובבן והאמוציונאלי, יכול היה להיראות כאילו פוקר, במובן מזוקק כלשהו, הוא בסך הכול תחרות השתנה למרחוק שמערבת גם כסף והימור.



קחו למשל את היד שהבאנו היום, מתוך המיין איוונט של ה-WSOP של 2012. היד מתחילה ברייז סטנדרטי של דיוויד בייקר, מקצוען מעוטר, עם 10-9 אוף מהסמול בליינד. אריק ג'ונתן הלמן, בביג בליינד, משווה עם 10-8 עלה, ואנחנו הולכים לפלופ כשבקופה יש 370,000 בצ'יפים. הפלופ מפספס את בייקר לגמרי: 2-6-K עם שני עלים. הוא ממשיך בהימור קטן של 140,000, והלמן השוודי משווה עם הריצה לצבע שלו.

הטרן הוא 3 יהלום, ובייקר נותן צ'ק; הלמן מהמר 250,000, ובייקר, שמנסה לייצג K חזק, עושה צ'ק רייז ל-650,000. הלמן, עם 10 בגובה וריצה לצבע, מחליט להשוות. הריבר הוא A, ובייקר ממשיך עם הבלוף החולה שלו, ומהמר 750,000. הלמן, שכנראה מבין בדיוק מה קורה (ולא יכול להשוות עם היד החלשה שלו), דוחף אול אין, 1,820,000. עכשיו, אם לבייקר באמת יש את היד שהוא מנסה לייצג (סט, זוגיים או במקרה הרע ביותר קינג קווין), זהו קול קל עבורו.



אבל הלמן מבין לחלוטין שהצ'ק רייז של בייקר בטרן מותיר אותו עם טווח די מקוטב, בין בלופים למפלצות; יותר מכך, A בריבר, קלף שיכול מאוד לעזור לטווח הידיים של הלמן (שמורכב מדי הרבה A-עלים), היה אמור להאט את בייקר אם יש לו באמת K ביד. תוסיפו לזה את הדינמיקה הדי חולנית שמתפתחת לרוב במאבקי בליינד נגד בליינד, ותקבלו דחיפה הגיונית של הלמן, ופולד מהיר של בייקר שהרגע זרק מעל 60% מהערימה שלו.

למתבונן מהצד, זה נראה כמו אגו. אבל ניתוח מורכב יותר של הסיטואציה, יגלה שלא מדובר כאן בשני מטומטמים שמנסים להוכיח למי מהם יש יותר גדול. גם בייקר וגם הלמן הבינו שליריב שלהם אין יותר מדי. הלמן פשוט ניצל את גודל הערימה שלו בצורה אופטימלית; בוא נגיד את זה ככה: היפותטית, אם היו לשניים עוד כמה מיליונים מאחור בצ'יפים, הייתי יכול לדמיין דחיפה של בייקר על הרייז של הלמן בריבר. זהו פוקר טוב, לא אגו.

הרי, וזה ברור לחלוטין, האגו הוא מרכיב הרסני במשחק: התחרותיות היא זו שמשאירה אותנו ערניים ורעבים, אבל בשביל לשחק פוקר כמו שצריך, אתה צריך ראש צלול לחלוטין. וגם בידיים מופרעות כמו אלו, ניכר שהראש הצלול, החשיבה הבהירה, היכולת לנתח את הסיטואציה ולעשות את המהלך הנכון ביותר, היא זו שהכתיבה את הפעולות של השחקנים, ולא איזה רצון עז לכיבוש והרס.


עוד בוואלה! גבר:


פליפ פלופ: מדור הפוקר שאף פארטייה לא מתחילה בלעדיו

הענק שאמריקה אוהבת לשנוא והוא מת על זה


מדור פירסומי